חזרה לשכונת ואדי ניסנאס בחיפה...

אני רואה בשכונת הואדי כמקום עם המון פוטנציאל (השוק!), שלמרבה הצער הוזנח לאורך השנים.

ואדי ניסנאס הוקמה בסוף המאה ה-19 והיא אחת השכונות הותיקות בחיפה. השכונה ממוקמת בתוואי הטופוגרפי של הואדי, המקנה לה אופי מרקמי ייחודי עם מבנים ישנים ורחובות צרים. שוכנת בה בעיקר אוכלוסייה ערבית. מאופיינת על-ידי עירוב בשימושי קרקע ומהווה בעיקר שכונת מגורים, לצד השוק המתפקד כמוקד מסחרי אשר איתו היא מזוהה במרחב העירוני והארצי
בחודשים האחרונים עשיתי איזשהו "מחקרון" בשכונה שמטרתו לאפיין את הקשר שבין המצאי הפיזי ברחוב (ריהוט, מדרכות, חזיתות בתים וכו') לבין התנהגות ותפיסות התושבים הגרים בו. המחקר נעשה בעזרת תצפיות על התנהגות התושבים וסקר שנערך בקרב 32 מתושבי רחוב יוחנן הקדוש, שבחלקו עובר בשוק המפורסם.

מספר מסקנות מעניינות מהמחקר:
א. אלמנטים עיצוביים ערביים קלאסיים אינם מתאימים למאה ה-21, אך יוצרים אווירה אינטימית ונעימה. למשל, עצם היותו של הרחוב צר, משמע כי לעיתים אין כלל מדרכה, דבר אשר יוצר בעיות בטיחותיות, או שאין גישה סבירה לרכבים. אך מצד שני, המרחב קטן והמסוכך יוצר אינטימיות חברתית שאינה קיימת בשכונות "מודרניות"

ב. התושבים מנסים למלא את הואקום הפיזי והעיצובי הנגזר מהזנחת השכונה ע"י הרשויות, בהצלחה כזו או אחרת. אם ע"י הוספת ריהוט רחוב משלהם, פריטים אמנותיים, דוכני שוק, עיצוב חזיתות בתים, ועוד. לעיתים הנגיעה האישית נראית (במבט סובייקטיבי...) נהדר, אך בד"כ לא פחות מזוועה...

ג. תפקוד הרחוב כמוקד תיירותי פוגם בתחושת השייכות, הזהות ובאיכות החיים. התושבים לא אמרו זאת במפורש, אך בין השורות של תוצאות הסקר, וגם מתצפית על התנהגותם (השוואה בין ימי חול ל"ימי שוק"), הוסק כי התיירים הפוקדים את השכונה באים על חשבון המרחב הציבורי/פרטי של התושבים. כך, פריטי האמנות שפוזרו באזור השוק לטובת צוויון "אוריינטלי" כלל אינם "מדברים" לתושבים ; בימי שוק התושבים (במיוחד ילדים) מסתובבים הרבה פחות ברחוב, ונשארים במרפסות בתיהם בכדי לתצפת על ההמולה ; רק 55% מהתושבים רואים את הזהות הערבית כזהות השלטת ברחוב יוחנן הקדוש, זאת למרות שהתושבים, רובם ככולם, הינם ערבים !
המסקנה היא כי יש לערב יותר את התושבים בפן התיירותי והכלכלי של השכונה (לדוגמא: עידוד פתיחת עסקים ע"י מקומיים) כך שהם יהנו מפירות המבקרים, ועקב כך אופי התיירות תותאם כך שלא תפגום בתחושת השייכות ובאיכות החיים של התושבים.

עדכון ההתערבות בשכונה

בעקבות הביקורת שנשמעה בכיתה לגבי פיתוח מדרחוב אורכי ברחוב בן-יהודה, בין הפארק לכניסה לשכונה, הגעתי לשטח לבדיקה נוספת. נמצא כי אורך הקטע הוא 650 מטרים בדיוק, אולי עדיין מרחק גדול מידי לבניית מדרחוב. על-כן, ניתן לדעתי לפתח את המדרחוב, שהוא שילוב של קומת מסחר מתחת לקומות מגורים, למרחק של כ- 300 מטרים, ובשארית הקרקע להשתמש לצרכי הרחבת הפארק הקיים.

באופן כללי, אני סבור כי קיים צורך ביצירת רצף של פעילויות (וגם של בנייה במידה מסוימת) בין מרכז העיר כפ"ס, לבין שכונת יוספטל, בכדי לטשטש את ההבדלים והריחוק הפיזי והחברתי בין שני חלקים אלו.

Yoseftal, Kfar Saba - final presentation

יוספטל מצגת סופית

From: alongr1978, 4 minutes ago

| View | Upload your own

SlideShare Link

new urbanism

פוסטר ניו אורבניזם

From: alongr1978, 1 hour ago

| View | Upload your own

SlideShare Link

space syntax - criticism

Space Syntax - ביקורת

From: jonathan.heyman, 1 month ago

| View | Upload your own

המצגת הוצגה במסגרת הקורס "עיצוב עירוני" שהועבר על-ידי איריס ערבות.
המצגת היתה אמורה להציג את הביקורת לגישת ה- Space Syntax


SlideShare Link

יוספטל - מצגת אמצע סימסטר

Edge City: Life on the New Frontier

פרויקט הרגעת תנועה - ואדי ניסנאס, חיפה

אנוכי והדס סיסו גיבשנו תכנית אשר מטרתה להתגבר על תפקודו של רחוב ח'ורי שבשכונת ואדי ניסנאס בחיפה, כרחוב סואן אשר אינו מעודד הליכה ברגל. הרגעת תנועה היא מערכת של אסטרטגיות עיצוב וניהול המיועדות לאזן את התנועה ברחובות יחד עם שימושים אחרים. הרעיון מבוסס על המחשבה שרחובות צריכים ליצור ולשמר תחושה של מקום, ייעודם הוא
לספק לאנשים מקום ללכת, לשוטט, להסתכל, לבהות, להיפגש, לשחק, לעשות קניות – כל זאת לצד המכוניות, אך לא תחת שליטה שלהן. הכלים של מערכת הרגעת התנועה נוקטים בגישה השונה מדרך ראייתםשל רחובות כדרכי מעבר של מכוניות במהירות הגבוהה ביותר האפשרית. היא כוללת טכניקות המיועדות להפחית את השפעת עומסי התנועה או הרכבים באמצעות האטה או "הרגעה" שלהם.

מצ"ב פוסטר המציג את תכניתנו.

הניו-אורבניזם

משהו מת בשכונת יוספטל...

קולנוע חן אשר ממוקם בפתחה של השכונה תפקד במשך שנים כמרכז תרבותי עבור תושבי שכונות יוספטל וקפלן במיוחד, אך
גם עבור תושבי לב העיר כפר סבא. אני זוכר שבתור תלמיד בביה"ס היסודי ע"ש אוסישקין נלקחנו מספר פעמים להצגות וסרטים
בקולנוע. למרבה הצער, הקולנוע אינו פועל מתחילת שנות ה-90' (יודעי דבר בשכונה סבורים שהדבר ארע ב-92') ומאז, כלום לא קרה - המבנה נותר על תילו, שעריו נעולים וסרטים כמובן שכבר לא רואים שם. הדבר המדהים הוא שהמבנה נמצא ממש על הכביש
הראשי שממנו מסתעפת השכונה, כך שלא ניתן להתעלם מהמחזה העצוב. ולמרות זאת, דבר לא נעשה איתו - לא נפתח מחדש,
לא נהרס, לא שופץ... ממש פיל לבן ועצום שכולם כאילו ואינם רואים ממש לנגד עיניהם.

Critical Regionalism

סיכום גישות פוסט-מודרניסטיות – Critical Regionalism
אלון גרינברג, יהונתן הימן
Criticism on Frampton:http://home.earthlink.net/~aisgp/texts/regionalism/regionalism.html
http://agglutinations.com/archives/000012.html


גישת הרגיונליזם ביקורתי (Critical Regionalism) יוצאת מתחוך התייחסות אל הרס התרבות המסורתית בשל תהליכי גלובליזציה של התרבות האוניברסלית (הערכת אגב - מהי בכלל תרבות אוניברסלית?). המעבר אל תרבות "ממוצעת" שכזו יוצרת תרבות הומוגנית לעולם כולו ויוצרת בעיות להתפתחות תרבויות "בלתי מפותחות". עולה שאלה - כיצד באות לידי ביטוי התרבויות הישנות בתרבות האוניברסלית, כלומר האם ניתן להפוך למודרני ועם זאת גם לחזור למקורות?
לעיתים, טוען Frampton, המייצג את הגישה הזו, הבניין מוגבל על ידי תעשיית הבנייה וכי יש 2 גישות עיצוביות עיקריות המתייחסות לבניין. הגישה המתייחסת אליו כאל ממלא פונקציה או כמין אוסף של תכונותיו (High-Tech Approach), לעומת גישה מקבילה המתייחסת לעיצוב החזותי שלו ומסתירה את הפונקציות שלו (Faced of Compensation). בהקשר זה, מות השמירה על המרקם העירוני (גישה עיצובית) מוחלף בצורך לפיתוח (גישה פונקציונאלית-תפקודית). בכדי להמחיש מציג Frampton זה מול זה, את העיצוב העירוני של ערי אירופה אל מול ערי ארה"ב.
הגישה האזורית-ביקורתית שלו מתייחסת בצורה ביקורתית כלפי התופעה המתוארת לעיל של החלפת הגישה העיצובית-תרבותית מקומית על ידי גישת הצורך בפיתוח והפונקציונאליות. היא יוצאת מתוך הקושי של האדריכלות המודרנית להתייחס למאפיינים הייחודיים של המקום, התרבות והמסורת המקומית.

הגישה האזורית-ביקורתית משלבת תרבות עולמית ותרבות מקומית. בהתייחס לארכיטקטורה פוסט-מודרנית, גישה זו דורשת את ההתייחסות לתרבות והזהות המקומית ובעצם מהווה כוח שמרני. גישה זו מפשרת בין התייחסות ל"קידמה הנאורה" (Myth of Progress) ל"תרבות מקומית" (Vernacular Forms) ומשמשת כגשר בין האוניברסלי לבין הפרטני והייחודי. גישה בת קיימא (Sustainable) הגורסת כי יש להתייחס לפרט ולייחוד במסגרת ההתייחסות אל הכלל. המאפיינים הייחודיים למקום הם שיוצרים אותו כשונה מהכלל. גישתו מתייחסת להתערבות במרחב האורבני כאל התערבות מינימלית אך מהותית או במעין "פינצטה" (Urban Acupuncture).

לסיכום, קיימת בעייתיות בחלוקה הדידקטית בין הצורה למיקום. הגישה משתמשת בביטוי "מיקום-צורה" (Place-Form) כדי להמחיש כי בכדי להגדיר תרבות מקומית יש צורך בקביעה של מיקום/אזור. כיצד ניתן לקבוע אזור בעולם אינסופי בו לא קיימים גבולות אמיתיים? איך מגדירים את האזורים או התרבויות? בתרבות גלובלית – אין יכולת להתייחס למקום או לתרבות מסויימים. במיקום ספציפי פשוט לא ניתן להתייחס בצורה כוללנית וחייבים להתייחס לתנאים הספציפיים המוכתבים על-ידי המיקום (תאורה, גיאולוגיה, אקלים וכו'). החוייה שמעצבת את התפיסה של מקום או חלל, מקורה בריבוי של גירויים המשפיעים על מכלול החושים בהם חווה אדם את סביבתו (ראיה, שמיעה, ריח, טעם וחישה). ההתערבות בחלל היא תמיד התערבות מסויימת וספציפית ולפי גישתו של Frampton חייבת בכדי להיות מינימלית ומהותית ובכדי להיות בת קיימא.

תמונות מסיור ערב בשכונת יוספטל, כפ"ס

עיר גנים - המיטב שבעיר ובכפר (לא בבאר-שבע...)

למרות האיכויות (בתיאוריה) של עיר גנים, יש לזכור כי אסור להתעלם מהמאפיינים החברתיים והפיזיים של אזור התכנון. דוגמא טובה לכך היא העיר באר-שבע - העיר תוכננה כעיר גנים (אכן קשה להאמין...) , ובמסגרת זו השכונות הופרדו זו מזו במרחק ניכר, כך שביניהן היו אמורות להיות רצועות ירוקות. בפועל, בשל האקלים המדברי של המקום, נוצרו פשוט אזורים נכבדים ללא שימוש מיוחד אשר מפרידים בין השכונות וגורמים לכך שמרחקי ההליכה בעיר הינם עצומים ומונעים הליכה מרובה ברגל כפי שמתרחש בערים אחרות, מה גם שהחום מעיק על הולכי הרגל. התכנון ע"פ תיאוריית עיר הגנים בעצם גרר עימו דגם של ישוב מפוזר ולא קופמקטי, דבר אשר גורם לחוסר נוחות בקרב התושבים.

חבל שקברניטי העיר לא לומדים את הלקח - גם כיום הבנייה החדשה נעשית בפאתי העיר במסגרת של שכונות חדשות / הרחבת שכונות, במקום לתת את העדיפות לציפוף המרקם הקיים.

ערי גנים

Howard's Garden City (p. 123-126) in

Bradbent G, Emerging Concepts in Urban Design

סיכמו: אלון גרינברג ויהונתן הימן

התנועה לערי גנים עסקה בעיקר בדימוי של "עיר אידיאלית" אשר התייחסה לתכנון אידיאלי ואשר השפיעה רק מעט על ערים שהיו קיימות עד אותה עת. תנועה זו התכוונה לפתור את הלחצים על הערים הקיימות באמצעות פיזור אוכלוסייתן לערי משנה קטנות וחדשות. ערים אלו תוכננו בשטחים הפתוחים מחוץ לערים.

ממובילי גישה זו היה Ebenezer Howard אשר פירסם את רעיונותיו בסוף המאה ה- 19. עיקרה של הגישה היה נסיון למנוע את המעבר של אוכלוסיה מאזורי הכפר אל העירף באמצעות יצירת אלטרנטיבות מגורים בצורת עיירות או עיר-כפר. הגישה מנסה לשלב את היתרונות של ערים וכפרים ולמזער את החסרונות שלהן כמוקדים הרחוקים מהעיר והקרובים אל הטבע ומהווים מעיין דרג ביניים בינהם.

עיר הגנים בנוייה בצורה מעגלית סביב גן מרכזי. בטבעת סביב הגן מרוכזים מבני הציבור העיקריים – בניין העירייה, אולם הקונצרטים, תיאטרון, ספרייה, בית חולים וכו'. טבעת זו מוקפת בטבעת פארק וטבעת נוספת של מתחם מסחרי וציבורי פתוח ומקורה בזכוכית – "ארמון הקריסטל" (Crystal Palace). הטבעת הבאה היא טבעת מגורים מגוונים אשר עונים לטעמים שונים של הדיירים. לחלקם חצרות ומטבחים משותפים והם פונים כלפי הרחובות המעגליים. התערבות הדרג העירוני היא בהמנעות מרגולציה בתחומים מסויימים כמו מגוון דיור אך מנגד רגולציה חריפה בתחומים אחרים כגון סניטציה. טבעת המגורים מוקפת בפארק-רחוב רחב אשר מכילה את בתי הספר, הגנים הציבוריים ומבני הדת. בשולי העיר ימצאו התעשייה והשווקים של חומרי הגלם והמזון. מסביב לעיר וכלפי חוץ יהיו השטחים החקלאיים.

מבחינת המערכת התחבורתית (יש לציין כי אנו מדברים על סוף המאה ה- 19), ממרכז עיר הגנים יוצאים 6 רחובות החוצות את הטבעות – מערכת רדיאלית. בתוך העיר הטבעות הציבוריות מהוות דרך לעבור מנקודה לנקודה. העיר מקושרת לחוץ באמצעות מערכת מסילת רכבת המהווה טבעת אשר נמצאת בסמוך לפונקציות התעשייתיות והשווקים הגדולים אשר דורשים נגישות מירבית.

רעיון עיר הגנים מתייחס להיררכיות עירונית כאשר כל עיר שכזו מקושרת (באמצעות מסילת הרכבת) לעיר מרכזית וגדולה יותר המספקת שירותים ברמה גבוהה יותר – מוזיאונים, אוניברסיטאות, ספריות גדולות וכו'. כל עיר מרכזית מקושרת לערים נוספות הסובבות אותה.

כל עיר גנים שכזו אמורה להיות מתוכננת מראש, להכיל כ- 30,000 איש, להיות מוקפת ברצועה קבועה של שטחים חקלאיים ועצמאיות כמעט לחלוטין. העיר המרכזית אמורה היתה להכיל כ- 60,000 איש. בהמשך לנסיונות הפיתוח של העיר האידיאלית שלו, ניסה הווארד את כוחו גם בהוצאה לפועל של בניית ערים שכאלו. לצ'ורט' (Letchworth) וולין (Welwyn Garden City) הן דוגמא לערים שכאלו. ערים נוספות תוכננו בהשראת תפיסה זו בארה"בף קנדה, ארגנטינה, גרמניה ואפילו ישראל. ניתן לומר כי האוורד ניסה לתכנן עיר בת-קיימא אולם מרבית הערים שהוקמו משמשות בעיקר כפרוורי שינה או ערי לווין ואינן תומכות את עצמן מבחינה חקלאית, כלכלית ותעסוקתית. עוד חשוב לציין כי מקורן של גישות תכנון נוספות כגון New Urbanism וה- Intelligent Urbanism, הינן בגישה זו.

אתרים שכדאי להכיר:
Town and Country Planning Association -->

תרשימי אזורים שניוניים, עירוב שימושי קרקע, TOD

THE NEXT AMERICAN METROPOLIS / PETER CALTHORPE

סיכמו: יהונתן היימן ואלון גרינברג

התרבות האמריקאית השתנתה לבלי הכר ב-50 השנים האחרונות – מס' הנפשות במשק הבית פחת ; אופי מקומות וכוח העבודה השתנה ; קיימת הכרה גוברת בחשיבות השמירה על איכות הסביבה והשטחים הפתוחים ; וקבוצות תרבותיות חדשות התווספו למרקם החברתי האמריקאי.

למרות כל זאת, תכנון ופיתוח הערים אינו מכיר בשינויים אלו. האסתטיקה של מקומות באמריקה מושפעת יותר מבירוקרטיה ומארגונים גדולים, ופחות מהקהילה והשכונה. הפרברים האמריקאיים מייצגים תסכול, חוסר תחושת מקום, בידוד, תלות במכונית ומחסור בשירותים. המרחב הציבורי הצטמצם באופן חד – פארקים, בתי"ס, ספריות, דואר ומרכזים קהילתיים מפוזרים כיום, משומשים פחות ואינם מתוקצבים כראוי, זאת למרות שאלמנטים אלה קובעים את איכות עולמנו המשותף ומייצגים את ערכי הקהילה בה אנו חיים. נחלות הכלל, שבעבר היוו מקומות מפגש ראויים, מוחלפים במקומות בעלי אוריינטציה פרטית: קניונים, מועדונים פרטיים וקהילות מגודרות. הרחוב, במקום להיות מקום מפגש והליכה תוסס ומענייןף הפך לדרך מעבר לטובת המכונית הפרטית.

יש להחזיר את המשמעות הראויה לביטויים הפיזיים של חיינו הציבוריים. ספר זה מנסה להראות כיוון חדש לצמיחה במטרופוליס האמריקאי. האלטרנטיבה לפרישה האורבנית היא פשוטה: שכונות של מגורים, פארקים ובתי"ס אשר ממוקמים במרחק הליכה מחנויות, שירותים אזרחיים, תעסוקה ותחבורה – גרסא מודרנית לעיירה המסורתית. במרכז הרעיון עומד הולך הרגל. הוא הקטליזטור אשר הופך את איכויות הקהילה למשמעותיות.

אז איך בעצם עושים זאת?

- ארגון הצמיחה ברמה האזורית באופן קומפקטי ויעיל לתחבורה ציבורית.
- מיקום מסחר, דיור, תעסוקה, פארקים ושירותים אזרחיים במרחקי הליכה מתחנות תח"צ.
- יצירת מערכת רחובות ידידותיים להולך הרגל, אשר מקשרת באופן ישיר יעדים מקומיים.
- הספקת מגוון של סוגי יח' דיור, צפיפויות ועלויות.
- שמירה על שטחים פתוחים.
- התמקדות במרחב הציבורי ובפעילות השכונתית.
- עידוד התחדשות עירונית בנתיבי תח"צ, בתוככי שכונות קיימות.



הגדרות:

- TOD (Transit Oriented Development) – פיתוח תמוך תח"צ. קהילה של שימושים מעורבים, שבה מרחק הליכה ממוצע של 2000 רגל מתחנת התח"צ לאזור המסחרי, מגורים וכו'.
- Core Commercial Area – אזור מסחרי ליבתי. בסמוך לתחנת תח"צ. במינימום, אזור זה חייב לספק מסחר קמעונאי ומשרדים הנותנים שירות מקומי. אזורי מסחר ליבתי גדולים יותר צריכים לכלול גם סופרמרקטים גדולים, מסעדות, מוקדי בילוי, שימוש תעשייתי קל, ועוד.
- Secondary Areas – אזורים שניוניים. לכל TOD יכול להיות גם אזור שניוני בסמוך אליו, לא רחוק יותר מ-1 מייל מלב המרכז המסחרי. מערכת הרחובות באזור זה צריכה לספק דרכים הפונות לכל הכיוונים ושבילי אופניים המקושרים למרכז המסחרי ולתחנת התח"צ במינימום של חציית רחובות. באזורים אלו יכולים להמצא דיור בצפיפות נמוכה יותר, בתי"ס ציבוריים, פארקים נרחבים ושימושי תעסוקה באינטנסיביות נמוכה.

כמה עקרונות מנחים:

- עירוב שימושי קרקע
לדוגמא, שימושי קרקע בשכונה:
ציבורי 10%-15%
מסחר ותעסוקה 10%-40%
דיור 50%-80%

- קריטריונים עיצוביים כלליים
המבנים, על הכניסות והמרפסות שבהם, צריכים לפנות לרחוב ולמדרכה. דבר זה יעזור ביצירת סביבת
הליכה נעימה ובטוחה. פארקים ימוקמו מאחורי בניינים. עידוד מגוון של סגנונות בנייה בקנה מידה
אנושי.

- אזורי צמיחה חדשים
ימוקמו בקצה האזור המטרופוליני, או במרחבים גדולים אשר פסחו עליהם בתוככי המטרופולין. עליהם
להיות מתוכננים כך שיתאימו למסלולי תח"צ. אסור להם להיות ממוקמים בצורה של "קפיצות
צפרדע".

- שימור אנרגיה
צריכה להיות מטרה של כל מתחם ושל כל תכנון מבנה בודד. אסטרטגיות כגון אוורור טבעי, שימוש
באור יום והצללה פשוטה, ישומשו בהתאם למיקרו-אקלים המקומי.