חזרה לשכונת ואדי ניסנאס בחיפה...

אני רואה בשכונת הואדי כמקום עם המון פוטנציאל (השוק!), שלמרבה הצער הוזנח לאורך השנים.

ואדי ניסנאס הוקמה בסוף המאה ה-19 והיא אחת השכונות הותיקות בחיפה. השכונה ממוקמת בתוואי הטופוגרפי של הואדי, המקנה לה אופי מרקמי ייחודי עם מבנים ישנים ורחובות צרים. שוכנת בה בעיקר אוכלוסייה ערבית. מאופיינת על-ידי עירוב בשימושי קרקע ומהווה בעיקר שכונת מגורים, לצד השוק המתפקד כמוקד מסחרי אשר איתו היא מזוהה במרחב העירוני והארצי
בחודשים האחרונים עשיתי איזשהו "מחקרון" בשכונה שמטרתו לאפיין את הקשר שבין המצאי הפיזי ברחוב (ריהוט, מדרכות, חזיתות בתים וכו') לבין התנהגות ותפיסות התושבים הגרים בו. המחקר נעשה בעזרת תצפיות על התנהגות התושבים וסקר שנערך בקרב 32 מתושבי רחוב יוחנן הקדוש, שבחלקו עובר בשוק המפורסם.

מספר מסקנות מעניינות מהמחקר:
א. אלמנטים עיצוביים ערביים קלאסיים אינם מתאימים למאה ה-21, אך יוצרים אווירה אינטימית ונעימה. למשל, עצם היותו של הרחוב צר, משמע כי לעיתים אין כלל מדרכה, דבר אשר יוצר בעיות בטיחותיות, או שאין גישה סבירה לרכבים. אך מצד שני, המרחב קטן והמסוכך יוצר אינטימיות חברתית שאינה קיימת בשכונות "מודרניות"

ב. התושבים מנסים למלא את הואקום הפיזי והעיצובי הנגזר מהזנחת השכונה ע"י הרשויות, בהצלחה כזו או אחרת. אם ע"י הוספת ריהוט רחוב משלהם, פריטים אמנותיים, דוכני שוק, עיצוב חזיתות בתים, ועוד. לעיתים הנגיעה האישית נראית (במבט סובייקטיבי...) נהדר, אך בד"כ לא פחות מזוועה...

ג. תפקוד הרחוב כמוקד תיירותי פוגם בתחושת השייכות, הזהות ובאיכות החיים. התושבים לא אמרו זאת במפורש, אך בין השורות של תוצאות הסקר, וגם מתצפית על התנהגותם (השוואה בין ימי חול ל"ימי שוק"), הוסק כי התיירים הפוקדים את השכונה באים על חשבון המרחב הציבורי/פרטי של התושבים. כך, פריטי האמנות שפוזרו באזור השוק לטובת צוויון "אוריינטלי" כלל אינם "מדברים" לתושבים ; בימי שוק התושבים (במיוחד ילדים) מסתובבים הרבה פחות ברחוב, ונשארים במרפסות בתיהם בכדי לתצפת על ההמולה ; רק 55% מהתושבים רואים את הזהות הערבית כזהות השלטת ברחוב יוחנן הקדוש, זאת למרות שהתושבים, רובם ככולם, הינם ערבים !
המסקנה היא כי יש לערב יותר את התושבים בפן התיירותי והכלכלי של השכונה (לדוגמא: עידוד פתיחת עסקים ע"י מקומיים) כך שהם יהנו מפירות המבקרים, ועקב כך אופי התיירות תותאם כך שלא תפגום בתחושת השייכות ובאיכות החיים של התושבים.